לאחר קריאה של למעלה מ - 100 מכתבים של נשים (וכמה גברים) ששיתפו את חוויותיהן, שכמה וכמה מהן היה מייסר לקרוא, בעוד שאחרים היו ...
לאחר קריאה של למעלה מ - 100 מכתבים של נשים (וכמה גברים) ששיתפו את חוויותיהן, שכמה וכמה מהן היה מייסר לקרוא, בעוד שאחרים היו מעוררי השראה. מה שלמדתי על המיניות של "אמצע החיים" הוא שאין שתי נשים שיש להן אותו סיפור.
הנה קצת ממה שלמדתי:
חלק מהנשים סובלות מדומייה מוחלטת בחיי מין או חיים כמעט נטולי חיי מין, בשל חוסר ליבידו ואטרופיה וגינלית;
יש נשים שמדווחות על יובש הדגדגן שלהן, כך שהן מאבדות את היכולת להגיע לאורגזמה;
יש נשים שאינן סובלות בכלל מחוסר רטיבות, והליבידו שלהן חזק ומתחזק בתוך שנות ה -60 וה -70 שלהן;
כמה נשים מספרות שלרופאות הנשים שלהן אין מושג על איך לעזור להן את גיל המעבר ואת השינויים הפיזיולוגים וההשפעותיו על חיי המין.
נשים שמתעקשות לחפש פתרונות לבעיות המיניות שלהן נוטות להצליח למצוא אותן, והן אומרות: נשים צריכות לשמור על השחלות שלהן כל עוד שהן יכולות, אם את לא "משתמשת", את צפויה "לאבד את זה"
חלק מהנשים הציגו בעיות בריאותיות המשפיעות על חיי המין שלהן מלבד גיל המעבר. אתגרים רפואיים כמו סרטן, כריתת הרחם הנגרמת על ידי מנופאוזה ניתוחית, דיכאון קליני, ועוד..
בחרתי לחלוק מהסיפורים האלה כי אני רוצה להראות מגוון של חוויות.
להלן שלושה סיפורים המציגים ממגוון החוויות המיניות של נשים לאחר גיל המעבר.
שרי , 58
"אני כבר 3 שנים אחרי גיל המעבר. חוויתי את התסמינים של ניוון הנרתיק כמעט מיד בתסימינים הראשונים של גיל המעבר. יחסי מין היו לחוויה של כאבי תופת. לא משנה כמה הייתי מעוררת מינית וכמה רטובה ומשומנת הייתי באופן טבעי. לא משנה כמה זהיר ועדין היה בעלי. זה היה נגמר בדימום קרעים וכאב.
הגניקולוג נתן לי קרם אסטרוגן שהשתמשתי בו במשך שלושה או ארבעה חודשים, אבל זה היה חסר תועלת. נמאס לי להתמודד עם הבלגן של הג'ל שתמיד היה דביק והשאיר בתחתונים שאריות במשך כל היום. חוץ מזה, זה לא היה זול! אני מניחה שכן הבחנתי בהבדל מסוים בחוסן הנרתיק תוך כדי שימוש בו, אבל אני לא רוצה להיות משועבדת לתרופות כל שארית חיי וגם לגלות מאוחר יותר כי הייתי חשופה לסיכונים בריאותיים עם תופעות לוואי הרבה יותר גרועות מיובש בנרתיק!
הליבידו שלי כמעט נעלם לגמאי. לא קיימנו יחסי מין כמעט שנה.
בעלי מזה 28 שנים הוא אדם מתוק מאוד, מתון, כנראה מוטרד מזה הרבה יותר ממה שהוא מגלה, אבל בניסיון האחרון שלי לדבר איתו על זה קיבלתי שוב את התגובה, "אוי, אל תדאגי, זה יקרה כשזה יקרה ".
אני כמובן מרגישה נורא בשבילו, ומלאת ריגשי אשמה. כל פעם שעולה תוכנית טלוויזיה שכוללת סקס, או כל התייחסות למין, גורמת לי להרגיש אשמה ואי נוחות. פעם היו לנו חיי מין טובים. אני חושבת שאני צריכה לעשות משהו בקשר לזה, אבל אני לא יודעת מה.
גילה, 78
היה לי כריתת רחם ו oophorectomy בסוף שנות ה-40 שלי בגלל שרירינים ואנדרומיטריוזיס, ואף אחד לא אמר לי אפילו ששחלות שלאחר גיל המעבר מייצרות טסטוסטרון, שאחראי לליבידו ומשפיעה על הנשים. איבדתי את רוב שיער הגוף. אבל היום נשים מגלחות את שער הערווה שלהם, אז אני מניחה שזה לא ממש בעיה, אני כבר לא צריכה לגלח את הרגליים או את בתי השחי. אבל עם כל "הטוב הזה" היה גם היובש בנרתיק.
אסטרוגן עזר לי בבעיית סיכה, וחשבתי שאסטרוגן יעבוד טוב גם בשימון הנרתיק לנשים. יש תרופה המשלבת אסטרוגן ופרוגסטרון, וזה נהדר עבור שחזור ליבידו ותגובה מינית. אבל התופעת לוואי אצלי היו אקנה בלתי נסבל.
הלוואי שהיה משהו שאני יכולתי לקחת על פי דרישה, אני אלמנה בת 78 עכשיו, אבל לאחרונה נכנסתי למערכת יחסים עם גבר שאוהב מאד ויאגרה!
יש נשים שאין להן בעיות סקס לאחר גיל המעבר, אבל לאחרות יש בעיות. עצתי: לתחזק את השחלות!
לילי, בת 55
הייתי בנישואים גרועים מאוד ולא קיימתי יחסי מין כ 15 שנים בין גיל 40 ל-54 .לאקס שלי מעולם לא היה צורך מיני, בעקבות הגישה שלו ועוד הרבה בעיות אחרות, גרמו לי להרגיש דחייה מקיום יחסי מין איתו. עדיין לפעמים נהניתי מאוננות, אבל זה מעולם לא כלל חדירה.
אפילו המחשבה על על בדיקה גנוקולוגית ומגע בנרתיק שכאב לי כל כך, הרתיעו אותי לגמרי, התחלתי לקרוא על ניוון הנרתיק, התחלתי לדאוג מחזרתו של קרום הבתולים, התחלתי להשתגע לגמרי!.
חקרתי את נושא vaginismus באינטרנט, ולבסוף הלכתי לבדיקה גינקולוגית. היא אמרה שאין לי וגיניזם ושאני יכולה לקיים יחסי מין. אמרתי לה שלא הייתי עם בעלי כ15 שנים, והיא סיפרה לי שבגלל השלוב של גיל המעבר ומחסור במין, זה לא מפתיע שיש לי איזה ניוון של נרתיק. היא המליצה על מרשם עבור (וגיפם)- Vagifem, טיפול תחליפי אסטרוגן מקומי. ביסודו של דבר, זה סוג של נרות ויש להשתמש פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע לפני השינה.
התחלתי להשתמש בוגיפם ואחרי זמן קצר הצלחתי להכניס את כדורי הבן ווה פנימה.
בינתיים פגשתי מישהו. בפעם הראשונה שלנו יחד, דיממתי קצת אבל זה לא היה כואב מדי. להיפך, היו לי אורגזמות מרובות. אני ממשיכה להשתמש בוגיפם, אין דימום ואני "עסיסית ומשומנת" שוב! אין לי תופעות לוואי שליליות, והייתי רגישה להם, כי אני פריק של כושר ויודעת כי אסטרוגן יכול להפריע בהתחזקות השרירים. עכשיו אני גם מתרטבת ללא חומר סיכה, אם כי לסיכה, כמובן, יש יתרונות משלה.
כמו כן, אני ממשיכה לחוות אורגזמות. מה שאני רוצה שאנשים יידעו זה שסקס שלאחר גיל המעבר יכול להיות מדהים, ושטיפול הורמונלי מומלץ (במינון נמוך, מקומי) ואפילו יתכן שלא תהיינה תופעות לוואי.
* כל השמות בכתבה שונו.
* אני לא רופאה מקצועית או יועצת. יש להתייעץ עם רופא לפני תחילת טיפול בתסמיני גיל המעבר.
* אם את רוצה לתרום את הסיפור שלך לסדרה מתמשכת על סקס לאחר גיל המעבר, אנא שלח לי דוא"ל eveshay@gmail.com כל סיפור יתפרסם תוך הקפדה על אנונימיות מוחלטת של הכותב/ת.
ותמיד תזכרי, חיי מין טובים, שווים חיוך, והרגשה נפלאה!
שלך, איב
תגובות